ערים של שעמום

ערים של נייר

קוונטין ומרגו הם שכנים , שבילדותם היו חברים קרובים והתרחקו כשגדלו , אך לקוונטין עדיין נשארו רגשות למרגו. לילה אחד, מרגו מופיעה בחלון החדר של קוונטין עם ותכנית נקמה לחבריה לתיכון ולחברה שהיא חושבת שבגד בה. היא משכנעת את קוונטין לעזור לה ולהיות נהג המילוט שלה. מרגו וונקטין נוקמים בחבר שלה שבגד בה , ובחברה שלה איתה הוא בגד. בנוסף הם גם נוקמים בחברתה הטובה של מרגו , שמרגו שיערה שידעה על הבגידה , ובחבר שלה שהוא גם הבריון של התיכון. מרגו מציירת בגרפיטי את האות M , כך שידעו שהיא האחראית לזה. לאחר מכן , השניים מתגנבים לגורד שחקים בעיר , ומשקיפים שליה. מרגו מתייחסת לעיר כ"עיר של נייר" ומתראת אותה כמזויפת ופילו לא מספיק חזקה כדי להיות עשויה מפלסטיק. אחר כך השניים חוזרים הביתה ונפרדים שלום כאשר מרגו תוהה בפני קוונטין האם הדברים היו שונים אם הם היו מבלים יותר זמן ביחד. בבוקר למחרת , מרגו לא מגיעה לבית הספר וכך במשך הימים הבאים. מרגו נהגה לברוח מהבית , כך שאחרים לא היו מודאגים , בעוד קוונטין דואג שקרה לה משהו. קוונטין מגלה בחדרה של מרגו כתובת , ויחד עם חבריו יוצא לחפש אותה בתקווה למצוא אותה . הם מגיעים לחנות ומשם מוביל אותם רמז לנסוע לניו יורק. קוונטין נחוש ביותר למצוא את מרגו ולהתוודות על אהבתו אליה , אך האמת מאחור בריחתה , משנה את תכניותיו להחזיר אותה הביתה.

לדעתי , הסרט "ערים של נייר" זהו רעיון נואש לנסות ולגוון בז'אנר הסרטי מתבגרים , אך ללא כל הצלחה . רעיון הסרט הוא כביכול מקורי , אך ילד חנון שמאוהב בילדה מקובלת יותר , שווה או פשוט "מעל הליגה שלו" זה משהו שנשמע לנו כבר כל כך מוכר , משום שכבר ראינו את זה בסרטים כמו "איזו מן שכנה" או "חנון מהסרטים" ועוד. אם להגיד את האמת , עוד סרט בו הנער החנון מתאהב בילדה היפה והמקובלת , זה לא רעיון כזה גרוע , כל עוד עושים את זה מקורי ומעניין . היוצרים של "ערים של נייר " אולי הלכו על הקטע של המקורי , אבל כנראה שכחו את החלק של המעניין. 

הביקורת הנוקשה הזאת באה לא מחוסר ההערכה ליצירת הסרט , אלא לזה שפשוט אין משהו מיוחד בו . זה נכון , שעניין הנקמה והבריחה של מרגו , גיבורת הסרט , היה רעיון חדשני , אבל מיוצרי הסרט "אשמת הכוכבים"  הציפייה הייתה שגם הסרט הזה ירתק את הצופים , יגרום להם להתרגש עד דמעות או להיקרע מצחוק , אך זה לא קרה. מה שקרה בפועל , זה שבמהלך הצפייה בסרט זה מתחיל לשעמם. בעיקרון , אין משהו שיחזיק את העלילה . היא פשוט בנויה בצורה כזו שלא קרה בה שום דבר מפתיע , מותח או אפילו סתם שונה מבסרטים אחרים. 

מה שכן , על הרבה סרטים אפשר להגיד שהם לא מעניינים , אך הסוף מפצה על העלילה החלשה. אבל אפילו זה לא קרה בסרט "ערים של נייר". הסוף אפילו היה מאכזב. במהלך הסרט , מה שקרה היה שמרגו ברחה וקוונטין חיפש אותה במטרה להחזיר אותה הביתה. קוונטין גם רצה להתוודות בפניה על רגשותיו אליה , מה שגרם עוד איכשהו לעניין מסוים בסרט. אך, בסופו של דבר כשהוא מוצא אותה , ומתוודה , היא פשוט עונה תשובה מעורפלת שהוא לא מכיר אותה טוב. וגם ההסבר שלה לבריחתה , הרגיש יותר מדי פשוט , היא פשוט רצתה להתרחק מהעיר . 

מכל זה פשוט הבנתי דבר אחד , איו בסרט שום דבר יוצא דופן . ובכלל, כל החיפוש של קוונטין אחר מרגו , מרגיש כל כך חסר ערך אחרי שהיא אומרת שהיא לא תחזור , ולא רק זה , היא גם לא מרגישה אליו כמו שהוא מרגיש אליה. המפגש ביניהם לדעתי , למעשה הרס את הסרט . כי כל הסרט ציפיתי למשהו שיביא משמעות לכל העלילה , משהו שהסרט יהיה שווה את הצפייה למענו , והמשהו הזה לא הגיע. 

הסרט מבוסס על ספר עם אותו השם , לא קראתי את הספר אז אין לי למה להשוות , אבל אני מקווה שלפחות הספר שווה את הקריאה , לעומת הסרט שלמען האמת , לא שווה את השעה וחצי של הצפייה בו . לא יודעת מה בדיוק גרם לי פשוט לא להתחבר לסרט , העלילה שלא בנויה היטב , הדמויות שאין ביניהן כימיה , או פשוט מכלול של הכל . אפילו העלילה הצדדית , שסיפרה על חבר של קוונטין והחברה שלו , הייתה יותר מעניינת מהעלילה הראשית . 

אז לסיכום , אני חושבת שהסרט הוא סטנדרטי, אין בו משהו מיוחד או יוצא דופן ואפשר אפילו להגיד שהוא משעמם. השחקנים לא מעבירים את תחושות הסרט , ולמעשה אין כל כך תחושות . אין איזה מסר גדול או גם סתם איזה משהו שאפשר להגיד שעליו מדבר הסרט . זה פשוט סרט רגיל לבני נוער , כזה שכבר ראינו במליון גרסאות , פשוט פחות מוצלח. 

והאמת , מהסופר של "אשמת הכוכבים" הייתה ציפייה ליותר , להרבה יותר , אך זה לא קרה והדבר היחיד שניתן לעשות זה פשוט להתגבר על האכזבה ולחכות לסרט חדש , מרענן ויוצא דופן שאולי יעלה למסכים בקרוב. 

הנה טריילר לסרט :

תכינו את הטישו

הטוב שבי 

הסרט מז'אנר דרמה - רומנטית מגולל את סיפורם של זוג אוהבים שנפגשים עוד בימי בית הספר ומתאהבים למרות השוני ביניהם. במקביל ניתן לראות גם את העלילה לאחר 20 שנה , כאשר ישנם פלאשבקים לעבר לזמן התיכון. דוסון ואמנדה מכירים בבית הספר ומתחילים לצאת ומתאהבים במהרה. דוסון הוא בן למשפחת פשע מתעללת , ולכן עוזב את הבית ומוצא לעצמו מקום מגורים במוסך של אדם בשם טאק. לפני נשף סיום התיכון , אביו ואחיו של דוסון מכים את טאק כמעט עד מוות, ובתגובה דוסון בא לבית אביו , השניים נאבקים ובן דודו של דוסון נהרג בטעות. דוסון מעיד בבית המשפט נגד אחיו ואביו ונשלח לכלא רק לארבע שנים . הוא חושב שעל מנת שאמנדה תוכל להמשיך בחייה , הדרך היחידה היא להיפרד ממנה , ולכן בלי יותר מדי הסברים הוא נפרד ממנה לפני שנלקח לכלא. אמנדה מנסה לבוא לבקר אותו בכלא , והוא לא יודע מכך, בשלב מסויים היא ממשיכה בחייה ומתחילה ללמוד בלימודים גבוהים והקשר בין השניים נפסק סופית. כעבור עשרים שנה טאק נפטר , ודוסון ואמנדה, שכעת נשואה עם ילד, נקראים להלוויה שלו . השניים שלא התראו במשך 20 שנה נפגשים שוב ומבלים את הלילה ביחד , בו הם מדברים ונהנים . האהבה ביניהם ניצתת מחדש , אך למרות זאת ולמרות המתיחות בחיי הנישואין שלה , היא מחליטה לחזור הביתה . דוסון מתחיל לעבוד בביתו של טאק ומשחזר את הגן , בו נהגו השניים לבלות כשהיו בזמן התיכון. אמנדה מחליטה לבסוף לעזוב את בעלה ולהיות עם דוסון , היא משאירה לו הודעה קולית שאומרת כי הוא אהבת חייה . אך תפנית בלתי צפויה ומרגשת משנה את הכל וגורמת לשני האוהבים להישאר רחוקים אחד מהשני שוב. 

לדעתי הסרט יפה ומרגש , אך מאוד דומה בעלילתו ובעיקרון שלו לסרט "היומן ". בשני הסרטים מראים זוג אוהבים שנפגשים בהיותם צעירים , הם מתאהבים ומשהו מפריד ביניהם. לאחר כמה שנים , הם נפגשים שוב , מבינים שהאהבה ביניהם עדיין קיימת , אך משהו מונע מהם לחזור אחד לשני. הדבר היחיד ששונה בעלילה זהו הסוף , ולפי דעתי , חבל שהסוף לא דומה ליומן. מי שראה את הסרט "הטוב שבי" יכול להבין על מה אני מדברת כשאני אומרת שבסוף הסרט , הלב פשוט נשבר . הסוף בסרט כל כך עצוב שרוב הצופים פשוט מתפללים שהשחזור של "היומן" לפחות היה כולל גם את הסוף של היומן , שהוא מרגש עד דמעות , אך לא עצוב. מה שכן , במאי הסרט כנראה הבין את טעותו , ובגרסת הדי.וי.די הסוף כבר שונה והרבה יותר טוב. הדמיון הרב בין שני הסרטים , זה והיומן , יכול לבוא מהסיבה הפשוטה שהם נכתבו על ידי אותו סופר. אך , עדיין לדעתי הסרטים יותר מדי מזכירים אחד את השני ואין בהם כמעט קווי שוני שיבדילו ביניהם ויהפכו אותם לייחודיים. למרות הדמיון הבולט לסרט היומן , הסרט דווקא מאוד יפה ומרגש. השחקנים שמשחקים את הזוג , גם בעבר וגם בהווה מאוד יפים וישנה כימיה ביניהם. בנוסף , הסיפור עצמו עליו זורמת העלילה הוא מעניין ואין מישהו שישתעמם מלראות אותו , גם כאלה שאינם חובבי דרמות רומנטיות. בכללי האופן הזה בו סרטים נעשים , כאשר יש קפיצה בין עתיד לעבר , נותנים לסרט עניין , משום שהם נותנים פיסת מידע של העתיד וממשיכים מנקודה כך שאתה רוצה לדעת איך ומה יקרה. הסוף של הסרט הזה , עצוב מאוד . הוא באמת שובר את הלב , תרתי משמע , ולא תישאר ין אחת יבשה כשצופים בו. למרות שלדעתי , הסוף , עם כל העצב והכעס שבעולם על סוף כזה עגום , היה לא צפוי. לעומת היומן , בו כבר ידענו שהם ישארו ביחד ורק חיכינו לראות מה יקרה עם הזוג בעתיד , בסרט הטוב שבי הסוף לא היה צפוי בכלל ולא יכולנו לתאר בכלל שזה מה שיקרה. אני לא אהרוס את החוויה לכאלה שעוד לא ראו , אבל עצה שלי , תכינו טישו למקרה. הסוף של הסרט אולי יהיה מאכזב מבחינה רגשית , אבל מבחינה רעיונית הסוף מצוין. אף אחד לא ציפה שזה מה שיקרה , ובן אדם אשר רואה את הסרט בלי לראות שום ספוילר לפני , לא יהיה מוכן לסוף כזה. אז בעיקרון, הסרט הוא טוב , הוא עשוי היטב והשחקנים טובים , הבעיה היחידה היא העלילה הדומה לסרט היומן , אבל אני בטוחה שאפשר להניח את זה בצד לשעתיים ובכל זאת לצפות בסרט , כי זה אכן סרט ששווה זמן צפייה. 

הנה הטריילר לסרט : 

סיוטים מובטחים

פעילות על טבעית 

הסרט הוא מז'אנר אימה - על טבעי. הסרט עוסק בזוג צעיר שעובר לבית חדש , וישות על טבעית רודפת אותם בביתם. 

קייטי ומיכה עוברים לבית שני קומות בפרברי סן דייגו שבקליפורניה . עם תחילת הסרט קייטי טוענת שישנה דמות על טבעית בביתם שרודפת אותה מאז ילדותה וכעת עקבה אחריהם לביתם החדש. מיכה מתקין מצלמה בחדרם בלילה במטרה לתעד כל פעילות מוזרה שמתרחשת . בלילות הראשונים המצלמה מתעדת קולות של צעדים אחדים ומתפחות נופלים, אור נכבה ונדלק ודלת חדר השינה שנעה מעצמה . הזוג קורא למומחה לענייני רוחות שטוען כי זוהי אינה רוח אלא שד , וכי עדיף שלא יתגרו בו. בלילות הבאים קורים דברים משונים נוספים, קייטי מתעוררת בלילה אחרי שמישהו לוחש את שמה באוזן. מיכה מתחיל להקניט את השד והדברים מחמירים. בלילות לאחר מכן , השד זוחל למיטתם ונשמעות נהמות , חריקות וחבטות. באחד מהלילות קייטי נעמדת ובוהה במיכה שישן , ולאחר מכן יורדת למטה . מיכה מתעורר וקורא לה לעלות לישון והיא מסרבת. בזמן הזה הטלוויזיה נדלקת וברז מים נפתחים למעלה , וקייטי עולה לבסוף לישון ומיכה נהבל מהתנהגותה . בבוקר לאחר מכן היא טוענת שלא זוכרת כלום ממה שקרה. מיכה קונה ערכת סיאנס למרות שקייטי מתעצבנת על כך שהוא לא רציני לגבי מה שקורה ורק מחמיר את המצב. המצלמה נשארת פתוחה כשהזוג יוצא באותו הערב מהבית והיא מתעדת איך הצמחים , הווילונות ולוח הסיאנס זזים בעצמם . מיכה מחליט לשים אבקת טלק על הריצפה בלילה כדי לזהות לאן הולכת הרוח. באותו הילה מיכה וקייטי מגלים משהו מאוד חשוב ומבהיל ביותר. מפה הדברים מחמירים כל כך עד שכל העניינים יוצאים משליטה . הסוף של הסרט הוא רגע השיא והרגע שיגרום לצופים הפחדנים לעצום עיניים ולפחד , ולאמיצים ביותר להסתכל אחורה כדי לוודא ששום שד לא נכנס להם לבית. הסרט מצולם בצורה דוקומנטרית , על אף שהסרט בעצם מבויים. 

לדעתי, הסרט הוא אחד מהטובים בז'אנר האימה. למרות שההפקה שלו היא יחסית לא מושקעת , ואין בו אפקטים ושלל דמויות , דווקא העובדה שהוא נראה מציאותי כל כך היא מה שגורמת לו להיות לסרט אימה מצליח. כאמור , הסרט מצולם בצורה שנראית דוקומנטרית. כלומר , אנשים באמת יכולים להאמין כי הזוג שמשחק בסרט הוא זוג אמיתי והדברים המתרחשים שם הם אמיתיים לחלוטין.  זאת משום שהסרט מצולם ממצלמה אחת בלבד , אשר מתוארת בסרט כמצלמה שמתקין מיכה . הזוג מדבר ומתנהג בצורה הכי פשוטה , מה שגורם לאנשים להאמין כי הם אינם שחקנים. היותו של הסרט כל כך מציאותי , הופך אותו להרבה יותר מאיים מסרטי אימה אחרים , אשר מראש ניתן להגיד ולראות כי הם מבויימים .

השחקנים שנראים כה רגילים , אין שום אזכור להלבשה מיוחדת או לאיפור כלשהו , הופכים את הכל להרבה יותר אמין.

בנוסף , רעיון המצלמה הוא גאוני. המצלמה מתוארת כחלק מהסרט , והיא למעשה העניין העיקרי בסרט בלעדיו לא הזוג בסרט ולא הצופים היו עולים על התעלומה הראשית . דרך המצלמה שכביכול דוקומנטרית , אנו רואים את כל מהלך הסרט , וזה נראה כאילו אין עוד התערבות אחרת , לא של במאי ולא של הפקה.

הסרט הפך למצליח מאוד ברחבי העולם כשהופיע בקולנוע. העניין הפסיכולוגי ברעיון הסרט , היה מה שהפך אותו להצלחה מסחררת. במאי הסרט הבין כי אנשים נוטים להאמין יותר לצילומים דוקומנטריים ולכן הלך בסרט לפי שיטה זו. 

לסרט ישנם חמישה סרטי המשך שיצאו , גם הם באותו הסגנון , כאשר השני והשלישי הם סרטי פריקוול שעלילתם מתרחשת לפני עלילת הסרט הראשון ומחברת את כל החלקים בסרט. 

הסרט הזה מומלץ ביותר , למרות שהוא סרט דל תקציב , הצילום בו איכותי והשחקנים הם טובים. המלצה אישית שלי , לראות את הסרט עם חברים , בעיקר לכאלה שלא נוהגים לראות סרטי אימה . הסוף של הסרט יגרום לכל אחד להסתובב אחורה ולבדוק אם אין שום שד שמסתתר שם. לחובבי סרטי אימה , גם אם הלב שלכם לא יקפוץ , אתם תאהבו את הסרט הזה משום שהוא שונה מכל שאר סרטי האימה שקיימים , וגם אם לא תודו בכך , אמינותו של הסרט יגרום לכם לפחד , גם במקצת . 

הנה הטריילר לסרט :

האשמה היא בכוכבים

אשמת הכוכבים 

הסרט מגולל את סיפורה של נערה בת 16 בשם הייזל גרייס אשר אובחנה כחולה בסרטן בלוטת התריס , שהתפשט לריאותיה. הוריה של הייזל מכריחים אותה להשתתף בקבוצת תמיכה פעם בשבוע , למרות שהיא בעצמה אינה רוצה. עם זאת, היא לא רוצה לאכזב את הוריה ולכן הולכת לקבוצת התמיכה. באחד המפגשים , הייזל פוגשת בחור בשם אוגוסטוס , שבעצמו חלה לפני כמה שנים בסרטן העצמות . אוגוסטוס הגיע לקבוצה על מנת לתמוך בחברו , אייזיק , שיש לו סרטן נדיר בעיניים. אוגוסטוס נראה בחור מאוד כריזמטי ובטוח בעצמו , מה שמושך את גרייס מלכתחילה. לאחר סיומה של קבוצת התמיכה , השניים מדברים והכימיה ביניהם בולטת. לאחר מכן, השניים מבלים יותר ויותר זמן ביחד , והם אף מחליפים ביניהם את הסרפים האהובים עליהם כך שהשני יקרא. אוגוסטוס מתמכר כמט כמו הייזל לספרה האהוב , והשניים מדברים הרבה על שמעות הספר ועל עוד נושאים רבים. הם מתחילים לבלות יותר ויותר ביחד , והחיבה של השניים כלפי השני בולטת במיוחד. הייזל מגלה את משאלתה לאוגוסטוס , שברצונה לפגוש את הסופר של הספר האהוב עליה , אשר גר כעת בהולנד. אוגוטוס מפתיע את הייזל בכך שמנצל את המשאלה שלו (שארגון מסויים מעניק לילדים חולי סרטן) בטיסה משתופת של שניהם להולנד במטרה לפגוש את הסופר. בהולנד האהבה בין השניים עולה שלב , וזה כבר ברור כי הם מאוהבים אחד בשני . הפגישה עם הסופר לא הולכת כמתוכנן והשניים יוצאים מאוכזבים ונסערים ממנה. בחזרתם הביתה , הייזל מגלה דבר נוראי אודות אוגוסטוס , הסרטן שלו חזר והתפשט וניהיה אלים יותר , כך שסיכוייו להינצל פחותים ביותר. 

הסרט מספר על סיפור אהבה בין שני נערים אמיצים , שנלחמים במציאות הכואבת שלהם ומתמודדים עם הקשיים ביחד . 

לדעתי , הסיפור הרומנטי והמרגש באשמת הכוכבים לא עובר בסרט כרצוי. מי שקורא את הספר לפני שהוא צופה בסרט , יכול להבין את ההרגשה המאכזבת כשהוא רואה את הסרט ומבין איך רבים מהחלקים היפים , ההומור והכימיה המטורפת בין השניים חסרים מאוד בסרט , ואף כמעט ולא קיימים. הסרט יצא לאור הרבה לפני הסרט , ובגלל שהפך לאחד מהספרים הכי נמכרים , החליטו לעשות גם סרט .

עכשיו, אנשים שקוראים ספרים ואז הספרים נהפכים לסרט , יבינו את ההרגשה המאכזבת כאשר הרבה מהסצינות היפות , המרגשות ואלה שהפכו בעצם את הספר לכל כך מדהים , פשוט לא נראות על המסך. כך קרה גם באשמת הכוכבים , כאשר החלקים החשובים כן הופיעו על המסך , אך הרבה מהקטעים הקטנים , אלה שגרמו לקוראים להזיל דמעה ולאוהב את הספר , לא מופיעים. אם נשפוט את הסרט באופן אובייקטיבי לחלוטין , ללא שום קשר לספר , הסרט אינו נוראי כלל וכלל. בסרט ישנם קטעים מרגשים , וישנה כימיה בין השחקנים הראשיים מה שמעביר את הסיפור הכואב והכה נוגע ללב. הסרט עשוי טוב , וניתן לראות כי לא מעט כסף הוצא על מנת לעשות הפקה כזו. ולכן הרבה מאלו שרואים את הסרט כאשר מעולם לא קראו את הספר , יכולים לגמרי להתאהב בסרט. בעוד אלה , אשר קראו , יכולים להתאכזב בגלל שהסרט לא העביר את התכנים כמו בספר , והרגשות של הדמויות כאמור , גם לא עברו באופן כה עוצמתי. 

אך , אם נחלק את צופי הסרט לקטגוריות , נמצא גם קבוצה של אנשים שקראו את הספר אך עדיין נשבו בקסמין של הסרט . הם יטענו , כי הסרט רק מוסיף לעלילת הספר המרגשת וכי לראות סוף סוף את הסצינות , שעד עכשיו היו רק בדמיונם , על המסך הגדול מגולמות על ידי שחקני קולנוע מפורסמים שיודעים להעביר במשחק שלהם את הסיפור המרגש , פשוט יוצר סרט גאוני ומדהים וסיפור האהבה רק הופך ליותר יפה וסוחף.

הסרט אכן מעביר בצורה חזקה את המסרים , לחיות את החיים ולנצל כל דקה עד תומה . גיבורי הסרט הינם שחקנים נהדרים , ועם היתו מרגש עד דמעות ועצוב במעט , הסרט גם כולל הרבה הומור , מה שהופך אותו גם למהנה.

העצה האישית שלי , לכאלה שעוד לא ראו את הסרט ולא קראו את הספר :

תחילה תראו את הסרט , תכירו באופן שאינו עדיין ממש מעמיק את הדמויות , העלילה והסיום הכואב. לאחר מכן תקראו את הספר ותיחשפו לעולם גדול הרבה יותר , ליותר פרטים , יותר הומור ותכירו את הדמויות הרבה יותר לעומק . בדרך כזו , אתם תיסחפו אחרי העלילה ותבינו עד כמה זה באמת גאוני ומעולה. 

לאחר קריאה של הספר , תראו את הסרט שוב , ואז אני מבטיחה , למי שעוד לא פרץ בבכי מר , זה יקרה .

כל הרגשות יצופו , ולמרות שראיתם את הסרט כבר פעם , אתם תסתכלו עליו כעת בצורה שונה ותבינו הרבה יותר את הדברים הנאמרים בסרט . אתם תיזכרו בפרטים הקטנים שקראתם בספר , וכל החוויה שלכם תהפוך להרבה יותר עוצמתית .

אז הא לראות את הסרט ? לחלוטין כן

אך , עם זכירת העצה שכתבתי , שתהפוך את החוויה של צפיית הסרט אצל כולם להרבה יותר מדהימה. 

הנה הטריילר של הסרט : 

המתח באוויר

אבודה

הסרט אבודה הוא מז'אנר סרטי מתח , בו אנו עוקבים אחר סיפורה של בחורה צעירה המחפשת את אחותה שנעלמה . 

בתחילת הסרט, אנו רואים את ג'יל, גיבורת הסרט מסתובבת בפארק הגדול. לאחר שהיא חוזרת הביתה, אנו מגלים כי היא גרה עם אחותה. אחותה כועסת על כך שהיא טיילה בפארק הזה, מסיבה שאינה ברורה עדיין. באותו הערב, ג'יל יוצאת לעבוד במשמרת לילה במסעדה בה היא עובדת. לאחר המשמרת, ג'יל חוזרת לביתה ומגלה כי אחותה נעלמה, לאחר חיפוש בבית היא נוסעת לתחנת המשטרה. שם היא מספרת כי אחותה נעלמה, זה נראה כאילו המשטרה אינה מאמינה לה כלל וג'יל טוענת כי "הבחור חזר". כשג'יל יוצאת מתחנת המשטרה נסערת, אנו מגלים לבסוף את הסיפור של ג'יל. לפני כשנה היא נמצאה בצפון של פארק פורסט, מכוסה בבוץ וקפואה כמעט עד מוות. היא טענה כי גבר חטף אותה מביתה ושם אותה בבור הזה במטרה לקבור אותה. המשטרה שלחה צוות חיפוש לאחר שג'יל אמרה כי ישנן עוד בנות שקבורות שם. לאחר כל החיפוש ובדיקת גופה של ג'יל, לא  נמצאו שום סימנים, אף לא אחד, כי סיפורה אכן אמיתי. בנוסף, לאחר כמה חודשים ג'יל ניסתה להתאבד אחרי מות הוריה ונשלחה למוסד פסיכיאטרי בכפייה, מה שנתן למשטרה עוד הארה על כך שג'יל המציאה בראשה את כל סיפור חטיפתה. ג'יל אינה מוותרת על חיפוש אחותה, היא מתחקרת שכנים וכך מתקרבת יותר ויותר לחשיפת האמת. סוף הסרט הוא מותח ומפתיע במיוחד, לאחר שהקהל עובר דרך ארוכה במהלך הסרט בה הכל נראה מאוד מפוקפק וסיפורה של ג'יל הופך כל דקה ליותר ויותר מציאותי.

לדעתי, הסרט הוא אחד הסרטים הכי מותחים שראיתי. במהלך כלהסרט הקהל שרוי במצב של אי וודאות ושום דבר אינו ברור. דמותו של החוטף, אינה מופיעה בבירור במהלך הסרט מה שהופך את הכל ליותר מיסתורי ומותח. הסרט מתחיל כך, שהצופים אינם יודעים אם סיפורה של גיל נכון או לא, מה שגורם להם להיות מרותקים למסך עד לסוף בשביל לגלות את התעלומה. הסרט בנוי בצורה מעולה, שמשרה אווירה של מתח לאורך כל הסרט והמוזיקת רקע שמתנגנת בטקעים בהם יש חיפוש או מרדף כלשהו של ג'יל אחר החוטף או המשטרה אחרי ג'יל , מוסיפה לאווירה ומרמזת על כך שכל שנייה יקרה משהו גדול ומפתיע. בחירת הדמות הראשית ג'יל , בשחקנית אמנדה סייפרייד הייתה מעולה. המראה התמים והסקרן שלה , מוסיף לדמותה של ג'יל את המראה הנערי התמים וגורם לצופים להאמין לה גם כשסיפורה נשמע מופרך בהתחלה. עם הסרט , אנו עדים לרמזים חדשים אותם מגלה ג'יל וסיפורה הופך להיות יותר אמין אך עם זאת הכל נראה מעורפל. סוף הסרט , היה רגע השיא , כל המתח שהצטבר הגיע לאותה נקודה בה ג'יל אמורה לפגוש את החוטף ואנו נחשפים לסיפור חטיפתה , ומגלים לבסוף את האמת , האם סיפורה נכון או לא. אני לא אגלה בדיוק מה קורה בסוף , רק אני יכולה להגיד כי תחילה הסוף נראה לא ברור. 

בפעם הראשונה שרואים את הסרט , הכל נראה לא ברור ולא מובן , הסוף נראה עוד יותר מסובך ועד שהסרט נגמר הצופים בהלם ולא מבינים מה קרה בכלל. אך עם צפייה חוזרת , לאחר כל המידע שהצטבר , וכיאה לצפייה חוזרת בה יש יותר דגש לכל הפרטים הקטנים, סוף סוף מבינים מה בעצם קרה. ואז , הסוף נראה מפתיע ולא צפוי , כמו שהיינו מצפים מסרט מתח ומיסתורין שכזה.

לסיכום, אי חושבת שהסרט הזה באמת סרט מדהים, עם אוווירה שמכניסה את הצופים לתוך עלילת הסרט ומרתקת אותם למסך . מה שכן יש לי עצה לכל אלה שעדיין לא ראו את הסרט : תראו את הסרט לפחות פעמיים ואז תבינו עד כמה העלילה , הסיום והתסריט עצמו פשוט גאוני ומעולה. עם צפיית הסרט רק פעם אחת , אתם עלולים לפספס את הדברים הקטנים והחשובים שתורמים לעיצוב העלילה , והסוף אולי יראה לכם מאכזב עם חוסר בהירותו . 

אני מבטיחה לכם , שאם תראו אותו , אתם תחזרו לראות אותו שוב , כי הסרט פשוט מרתק , מותח ומיסתורי . 

הנה הטריילר לסרט :