נוסעים לעתיד

הנוסעים 

הסרט מתרחש בחללית המובילה נוסעים מכדור הארץ למושבה מרוחקת בשם Homestead II. הנוסעים שוהים בתאי שינה במהלך הנסיעה הארוכה המתוכננת לכ-120 שנים ומחשבי הספינה מתוכנתים להשכימם חודשים ספורים לפני ההגעה ליעד. מהנדס המכונות ג'ים פרסטון הוא אחד מהנוסעים, הוא מושכם על ידי המחשב באופן שגוי 90 שנים לפני המועד הרצוי ובמרחק 19 שנות אור מכדור הארץ, ללא כל אפשרות לתקשר עם בן אנוש אחר. על פרסטון להתמודד עם  הבדידות הממושכת, ולאחר התחבטויות רבות, הוא מחליט להשכים נוסעת נוספת, אורורה ליין, עובדה אותה הוא מסתיר ממנה. 

הסרט הוא סרט חדש אשר יצא לקולנוע בסוף דצמבר 2016, כך שאין ספק שמדובר בסרט עם שלל אפקטים ואיכות מעולה. הסרט למעשה מתרחש על חללית עצומה אשר בדרכה מכדור הארץ לכוכב מרוחק אשר שם יקימו ציוויליזציה חדשה. הנוסעים תחת הרדמה למשך 120 שנים. אך, לאחר כ30 שנה מתרחשת תקלה בחללית ונוסע אחד בשם ג'ים מתעורר. כעת אנו נחשפים למה שקורה עם ג'ים כאשר הוא מגלה שהוא האדם היחיד אשר התעורר וכי אין לו שום דרך להשיג עזרה. כל שאר הנוסעים עדיין ישנים וצפויים להתעורר רק עוד 90 שנה, כאשר ג'ים כבר ימות מזקנה. הבדידות שג'ים חש היא כל כך נוראית במשך יותר משנה. יום אחד הוא נתקל בתא של נוסעת. דרך המחשב הוא מצליח לראות את הראיון שלה שנערך ע"י החברה שהקימה את הפרויקט של החללית ומתאהב בה. כשהוא לא יכול לשאת יותר את הבדידות, הוא מחליט להעיר אותה. למעשה כמעט 45 דקות מהסרט העלילה עוקבת רק אחרי ג'ים. נכון שיש רובוטים בדמוי אנשים איתם ג'ים מתקשר, אך הוא האדם היחיד. למרות העובדה הזו, שלכאורה יכולה לגרום להרבה אנשים לחשוב שהסרט משעמם מכיוון שהוא עוקב רק אחרי אדם אחד, זה ממש לא נכון. דווקא ההסתכלות לתוך נפשו של ג'ים יוצרת את החיבור לסרט והצופים מסוגלים להתחיל להבין מה עובר עליו על החללית לגמרי לבדו. לאחר שג'ים מעיר את הנוסעת שהתאהב בה, אורורה, הם מבלים ביחד בחללית. השם של אורורה הוא די אירוני בהתחשב בכך שזהו שמה של היפהפה הנרדמת שהנסיך מעיר, וזה בדיוק מה שקורה בסרט הזה כאשר ג'ים מעיר את אורורה משנתה. ג'ים ואורורה נאלצים להתמודד עם העובדה כי הם הולכים למות בחללית לפני שיגיעו אל היעד. אך השיא של הסרט מתחיל בעקבות התגלית המפתיעה אודות תקלה חמורה בחללית אשר יכולה להוביל למותם של כל 5,000 נוסעי החללית, ביניהם גם ג'ים ואורורה. 

הסרט מאוד חדשני מעניין וסוחף ולמעשה יש בו גם הומור, רומנטיקה, דרמה ואקשן. לא היה עוד סרט כזה ולכן הרעיון המקורי מצליח לרתק את הצופים למסך. למרות שהרבה מן הביקורות שללו את הסרט ואמרו שלמעשה אין כימיה טובה הבין השחקנים או כי הוא צפוי ומאכזב, אני דווקא מאוד ממליצה לראות אותו. אני חושבת שזהו סרט שמראה צעד קדימה כיצד הטכנולוגיה שלנו יכולה לעשות דברים מדהימים. בנוסף, הסוף של הסרט מאוד מרגש ואני יכולה להגיד כי בוודאות רוב האנשים שיראו את הסרט יהנו ממנו. 

הטריילר לסרט :

גיל הטיפשעשרה

17 עד הסוף

הדמות הראשית של הסרט זוהי נדין פרנקלין, תלמידת תיכון בת 17. נדין היא ילדה בעייתית ולא מתחברת לילדים בתיכון, יש לה רק חברה אחת טובה. במהלך הסרטו אנו רואים את מהלך חייה בקצרה מאז שהייתה בת 7, את יחסה עם ההורים, אח שלה והסביבה. רוב העלילה מתרכזת כשהיא בת 17 וסובבת סביב הגילוי המפתיע אודות החברה החדשה של אחיה וההתמודדות שלה עם חיי החברה והבחור בו היא מאוהבת. בנוסף לכל זה מוצג הקשר המפתיע על המורה לספרות שמעצים את הממד הקומי של הסרט. 

הסרט "17 עד הסוף" הוא עוד סרט התבגרות המגולל את סיפורה של ילדה אאוטסיידרית בתיכון. הוא אינו מחדש משהו שלא נראה בעבר, כי התיכון נשאר אותו תיכון והבעיות אותן בעיות. אך ההבדל של הסרט הזה לעומת שאר סרטי התבגרות הוא המודרניות שלו והעבודה כי לא מתביישים להשתמש בשפה גסה ולהציג גם דברים שהינם קיצוניים. לדוגמא, האסמס ששלחה נדין לבחור בו היא מאוהבת, כנראה לא היה נשמע ככה בסרט התבגרות של לפני כמה שנים. השחקנית היילי סטיינפלד שמשחקת את נדין מעבירה בצורה מופלאה את הדמות שלה וזה נראה כאילו היא נולדה לתפקיד הזה. הסרט מאוד קומי וההתרחשויות בו, על אך שיש להן מסר לנוער, מוצגות בצורה מצחיקה שמעבירה מסרים רק לתת מודע שלנו. 

הסרט חדש, משנת 2016 ולכן הוא חדשני וקליל ומהנה לצפייה. 

אך, אם להיות כנים, הסרט אינו כזה מעניין. חוץ מזה שהוא מצחיק ומספר את חוויותיה של ילדה בתיכון ויש האוהבים לראות סרטים כאלו, הוא דל בעלילתו. זה נראה כאילן אין משהו שמחזיק את העלילה של הסרט וגורם לצופה להמשיך לראות את הסרט. השיא של הסרט הוא בעימות בין נדין לאחיה שמוביל אותה גם לשינוי ותובנות בקשר לחייה. אך אפילו השיא אינו באמת מושך עניין. 

הסרט מתאים למי שרוצה להעביר שעתיים קלילות ואוהב סרטי התבגרות.

 אולם, מי שמחפש סרטים עלילתיים מוצלחים הכוללים דרמה או אקשן, זה לא הסרט בשבילכם. 

הטריילר של הסרט :

אל תבטח באדם עם כובע

נגד כל הסיכויים 

דייויד נוריס רץ עבור הסנאט של ארצות הברית. לאחר פגישה עם אישה מסתורית הוא מקבל השראה לנאומו והופל לחביב המרוץ של 2010. לאחר חודש, הוא נפגש איתה שוב והפעם מגלה ששמה אליס. היא כותבת לו על פתק את מספר הפלאפון שלה והשניים נפרדים. וזה השלב שבו מתערבת הלשכה. הלשכה אחראית לסדר הדברים בעולם ול"גרול" של אנשים. הם קורעים את הפתק של דייויד. לאחר שלוש שנים, השניים נפגשים שוב והפעם הלשכה חוטפת את דייויד ומבהירה לו שאם ימשיכו להתראות, יהרסו כל חלומותיו, וגם חלומותיה של אליס. דייויד נקרע בין הרצון להיות עם אליס ובין הרצון שלו לראות אותה מצליחה כפי שתמיד חלמה. 

"כנגד כל הסיכויים" הוא אחד הסרטים הכי מקוריים, מעניינים ומרגשים שראיתי. הרצון של השניים להיות ביחד, נגד כל הסכויים, הוא פשוט מדהים והמירוץ שלהם כנגד הלשכה הופך את הסרט למותח ומלא באקשן. שני השחקנים בסרט, מאט דיימון ואמילי בלאנט, מביאים כימיה מטורפת למסך וגורמים לכל צופה להאמין לאהבה שלהם. הסרט מלא ברגעים מותחים של מרדפים, אך גם ברגעים שקטים שבהם ניתן לראות את דייויד ואליס ביחד. מה שבעצם מקורי בסרט זה עניין "הלשכה". הרבה אנשים דנים רבות בנושא ה"גורל", והסרט מספק מענה לתיאוריות רבות. בסרט הלשכה היא האחראית לחורץ את גורלם של האנשים, אשר נכתב להם מראש. לפי גורל זה, דייויד ואליס לא היו אמורים בכלל להיפגש אחרי פגישתם הראשונה, והם ללא ספק לא אמורים להיות ביחד. אך התחושה שלהם שהם שייכים אחד לשני ואהבתם הגדולה מעירה את הסרט לכדי מירוץ אחר התקווה לשינוי הגורל. אין ספק שהסרט מעניין, מותח ומקורי, אך דבר אחד מאוד מפריע בסרט. זה לא ברור כיצד הדמויות הראשיות מתאהבות. זה נראה כמו "אהבה ממבט ראשון" כזה מה שהופך את העניין להרבה פחות אמין. לא ברור כיצד נוצרה ביניהם משיכה ראשונית או מה גרם לשניהם לרצות להילחם כל כך על האהבה- שלא ברור מתי הספיקה להיווצר. אך דווקא הסברן של הדמויות לאן הן הולכות ומה הן עושות כל פעם , שומר על ההבנה של הסרט. לרוב, סרטים כאלה נוטים להיות מאוד לא ברורים ואיך שהם מסתיימים, הצופה נשאר ללא מושג מה בעצם קרה עכשיו. אז דווקא בסרט הזה, לטוב ולרע, אין הרבה מקום לדמיון וזה נורא ברור מה קורה בו. ולמרות החסרונות שלו, אותי אישית קנה העניין עם אנשי הכובעים, כלומר הלשכה, משום שזה נתן קונספט קצת עתידני ושמיימי לסרט שהמספר על אנשים רגילים. מימד הפנטזיה והפעולה נתנו לסרט קצת "בשר". באופן כללי לדעתי הסרט הוא טוב, הוא מעניין ואף גורם לך לדמוע קצת בסופו. כן יהיו כאלו שיתנו עליו ביקורות שליליות, כי אי אפשר שכולם יאהבו, אבל אני חושבת שהרוב דווקא יהנו משעתיים של צפייה בסרט ולא ירגישו כי הם בזבזו את הזמן כלל וכלל. 

הטריילר של הסרט:

קומדיה גדולה

החתונה הגדולה 

קומדיה רומנטית אודות בני משפחה הנפגשים יחד לרגל חתונת הבן הצעיר. במהלך סוף שבוע  אחד כל הסודות והשקרים מתגלים - לטוב ולרע. דון (רוברטו דה נירו) ואלי (דיאן קיטון), גרושים זמן רב, אימצו לפני שנים רבות ילד, אותו אחד שכעת מתחתן. כאשר הוא אומר להם כי אימו הביולוגית השמרנית מגיעה לחתונה, הם מסכימים להעמיד פנים שהם זוג נשוי. ההתחזות מתגלגת ככדור שלג ומייצרת מצבים בלתי אפשריים בעבור אשתו החדשה. נוסף על כל זה, יש את לילה, אחותו הגדולה של החתן, אשר מתמודדת עם בעיות עם בעלה והקשר המרוחק מאביה ואת ג'ארד שיש לו בעיות עם בנות המין השני, וכמובן את ההורים של הכלה שיש להם הערות גזעניות, אך גם להם יש סודות. 

הסרט "החתונה הגדולה" הוא סרט שתרצו לראות שוב ושוב. הוא מצחיק ומעניין ואי אפשר שלא להתאהב במשפחה הגדולה שעומדת במרכזו. באופן כללי הסרט הוא מז'אנר הקומדיות הרומנטיות, אל מי שאינו אוהב סרטים מסוג זה עדיין יצליח להינות מהסרט בגלל האווירה שהוא מייצר. שלל הדמויות, עלילות המשנה השונות וכמובן העלילה המרכזית, יוצרים ביחד סרט מרתק ומבדר מאוד. כשיש לך עלילה אחת כללית לאורך כל הסרט זה הופל במהרה למשעמם, ולכן הסרט הזה הוא העל חוץ ממשעמם. בנוסף, במהלך הצפייה בסרט אפשר לראות ולהבין כל כך הרבה דברים, דווקא בגלל שיש הרבה דמויות שלכל אחת יש סיפור שונה. וכמובן שהקונספט של הסרט הוא די נדוש- משפחה שלא מתפקדת, ותחבולה שמחזיקה את העלילה. אך, זה גם מוסיף לערך הקומי של הסרט והופך אותו לכזה מצחיק. אז כן, זה לא הסרט הכי איכותי שקיים וגם לא הכי מעניין, אבל העלילה הקלילה ,שלפעמים מבדרת, לעיתים מרגשת וגם קצת מפתיעה, מצליחה לספק את הסחורה ומביאה סרט לא רע בכלל ( אפילו דיי טוב, אם תשאלו אותי) למסך. חובבי הז'אנר כנראה יהנו יותר במהלך צפייתו אבל לא בהכרח. הנוזאים עליהם מדברים בסרט יכולים לגרום לאנשים שונים להתחבר אליו וזה מה שנותן לו עוד כמה נקודות זכות. יש שיגידו כי הסרט לא מקורי ואף גרוע, אבל האמת הוא לא אמור להיות חדיש. הוא מספר סיפור של משפחה גדולה אמריקאית, שחיה במקום מרהיב ועכשיו היא התפרקה במעט. ואם להיות כנים, כן יש תפניות מפתיעות בסרט, לא הכל צפוי ,  והוא גם דואג לסצנות מצחיקות לכל אורכו, וזה מה שיגרום לרוב הצופים לשבת שעה וחצי מול המסך ולראות אותו. לסיום, אולי לא לא כולם יתחברו או יאהבו את הסרט, אבל אני ממליצה בחום לתת לו הזדמנות ולהינות מהצפייה בו ! 

הטריילר של הסרט:

סרט אחר

האישה האחרת 

קארלי, גיבורת הסרט מתחילה לצאת עם בחור אשר שכבה איתו כמה שבועות קודם לכן בשם מארק. כחלק מניסיון להפתיע אותו בביתו היא מגלה שהוא נשוי. קייט, אישתו של מארק, וקרלי תחילה רואות אחת בשנייה אויבות, אחר לאחר שהן מבינות כי יש להן מכנה משותף הן מחליטות להתאחד מול מארק. בהמשך, הן מגלות כי מארק בוגד בהן עם אישה מנוספת בשם אמבר. גם היא מצטרפת אליהן ביחד למסע של נקמה משותפת בבוגד הסדרתי אשר במהלכו יגלו עוד דברים מפתיעים על האדם אשר רק לפני זמן קצר היה המושא הרומנטי שלהן. הן ינסו להוכיח לו שעם נשים, לא מתעסקים. 

 

הסרט הזה אולי לא נשמע להיט, אבל אני יכולה להגיד שאני הייתי דבוקה למסך לכל אורכו. בשביל לראות את הסרט הזה צריך לאהוב את הז'אנר, כי אדם שלא נהנה מקומדיות רומנטיות, כנראה ישתעמם בסרט. או שלהפיך, הוא ימצא אותו מעניין מסרטים אחרים מאותו הז'אנר. השתשלות הדברים בסרט היא מצחיקה והשחקניות הופכות את הסרט לעוד יותר טוב. המשחק שלהן אמין והכימיה ביניהן מדהימה, וכל זה רק מעלה את הסרט בעוד רמה. אבל לא רק השחקניות עשו את הסרט, גם הדמות המרכזית, סביבו הסרט מתגולל, מצליח לגרום לכל הנשים הצופות בסרט להאמין כי הוא באמת מניאק בוגדני. ומלבד המשחק של שחקני הסרט, שהוא ללא ספק בונוס ענק, העלילה שלו לחלוטין אינה צפויה. כל פעם מגלים משהו חדש במהלך הסרט, ומי שלא יקרא תקצירים לפני הצפייה בו, בטוח יופתע כמה וכמה פעמים במהלך הסרט. אפילו הופעתה של אישה שלישית בחייו של מארק היא אינה צפויה. לכאורה הסרט מראה לנו מאפיינים רגילים לסרט אמריקאי- הקאה לתוך ארנק,כלב שעושה את צרכיו בבית ועוד. אך לא ניתן לפספס את המסר העומד מאחורי העלילה המבדרת, והוא העצמה נשית. יש שיגידו כי המסר לא ממצה את עצמו כתוצאה מביזוי הנשים עצמן בסרט ובגלל עיסוקן הסובב בעיקר סביב הגבר במהלך כל הסרט. אך, לדעתי זה מה שהופך אותו לקומדיה. אם לא יהיה לנו את הסצנות ההזויות כשקייט בוכה בשלמת כלה ואוכלת קצפת ושלוש הבנות מרגלות אחר הבוגד במשקפות, הסרט באמת יהיה משעמם והז'אנר שלו יהיה על גבול הדרמה. זה נכון שהבמאי הקצין את התנהגות הנשים בסרט אבל זה בהחלט הוסיף לעלילה הקומית שלו. המסר של הסרט, הכוח הנשי שלא תלוי בגברים, אינו בולט במהלך כל הסרט אלא רק בסופו וזה מה שקצת התפספס בו. 

לסיום, בתור אחת שהייתה מרותקת למסך כל הסרט, מה שלא קורה ברוב הסרטים, אני ממליצה למי שלא ראה אותו לעשות זאת ומהר. זה סרט מצחיק, מענניין ומפתיע ואני בטוחה שרוב האנשים יאהבו אותו. ומי שלא, לפחות ילמד את המסר החשוב-  עם נשים לא מתעסקים ! 

הטריילר של הסרט :

הסטראוטיפים נשברים

מועדון ארוחת הבוקר

הוא סרט דרמה-קומית ונעורים אמריקאי משנת 1985 בבימויו של ג'ון יוז. הסרט עוקב אחרי חמישה בני נוער, אשר כל אחד מהם מייצג צעיר סטריאוטיפי שונה בתיכון בארצות הברית של שנות ה-80, הנמצאים ביחד בריתוק ביום שבת, ה-24 במרץ 1984, בתיכון שרמייה שבאלינוי. במהלך הסרט מגלה כל אחד מהצעירים שחבריו עמוקים יותר מהסטריאוטיפים שלהם. למרות ההבדלים בין הנערים והמיקום החברתי השונה ביניהם, בין החמישה נוצרת חברות, ואף זוגיות בין החמישה. בריתוק,התלמידים מקבלים משימת חיבור, עליהם לתאר ב-10000 מילים, "מי אתה חושב שאתה?",אחד מהם,בראין, מציין בחיבורו איך ורנון ,המנהל, שפט את החמישה לפני שנכנסו לריתוק, לפי ההגדרה הפשוטה ביותר: מוח חכם, אתלט, מוזרה, עבריין ונסיכה. בראין חותם את החיבור תחת "מועדון ארוחת הבוקר". 

לדעתי, הסרט הוא אחת הקלאסיקות של כל סרטי המתבגרים מכל השנים. הוא מהווה בסיס לסרטים שבאו אחריו ובעצןם מציג את מה שבני הנוער מתמודדים איתם, את החששות של כולם ואת הסטראוטיפים המקובלים בתיכון, וזה תקף ורלוונטי עד היום. בתחילת הסרט, הצופה יכול להשתעמם. הסרט לא מראה איזה אקשן מטורף והכל די פשוט ורגוע. העובדה שהוא צולם בשנות ה-80 מחזקת את הפשטות של הסרט לעומת האפקטים שקיימים היום. אבל זה מה שיפה בסרט הזה, הוא מציאותי לחלוטין, מצליח לגרום לכל אחד להתחבר אליו ומצליח להיות רלוונטי גם אחרי 30 שנה. העלילה של הסרט פשוטה, 5 תלמידי תיכון שמגיעים ביום שבת בבוקר לריתוק בבית הספר. כל תלמיד מייצג סטראוטיפ מסוים שקיים בכל תיכון. יש את הספורטאי המקובל, את החנון,את המורד המוסמם,את המפונקת העשירה ואת הילדה המוזרה. אך במהלך הסרט מה שמגלים בעצם זה שלכולם יש את אותם פחדים, כולם מתמודדים עם בעיות וכולם מחפשים את האני האמיתי שלהם. הסיבה שהעלילה הזאת נשמעת לכם כנראה מוכרת, היא מפני שרוב הסרטים על תיכון ועל מתבגרים מבוססים על הסרט הזה, שהיה מקורי באותם הימים והיום משמש בסיס לסרטים אחרים. אני חושבת שכל אחד יתחבר לסרט הזה. בסופו של דבר כל אחד ואחת עוברים את תקופת התיכון ומתמודדים עם אותם הדברים. התקופה לא משנה כי התיכון נשאר בעצם אותו דבר. לכן, קל מאוד להזדהות עם הדמויות בסרט כי הן מייצגות דמויות ריאליסטיות שכל אחד פוגש במהלך התבגרותו. 

אך, הדבר הכי מדהים בסרט הזה הוא המסר. לעומת הרבה סרטים שניתן להגיד עליהם שהם מעולים מבחינת עלילה ותוכן אבל אין להם מסר חשוב שהם מעבירים, לסרט הזה יש מוסר השכל משמעותי ומודגש שסביבו נבנית העלילה של הסרט. וזה נכון שהמשחק של הדמויות לא נראה הכי אמין למי שרואה את הסרט קיום, אבל זה בגלל שהקולנוע עבר הרבה מאוד שינויים מאז שנות ה-80 והציפיות מהשחקנים ודרך המשחק שלהם השתנו גם הם. אם להתעלם מהאיכות הסטנדרטית של הסרט, שהיא לא איכות HD אליה רגילים בימינו, ומהמשחק הלא כל כך אמין של השחקנים, הסרט מעביר מסר חזק ומצליח לגרום לאנשים להתחבר. 

אני מאוד ממליצה למי שלא ראה את הסרט לעשות את זה, הסרטים הישנים הם אלו שבנו את הסרטים של היום , מהם אנו שואפים הרבה מאוד מסרים ואידיאלים לאישיותנו. והאמת שהסרט גם מצחיק וקליל, הוא קומי ויש בו גם מערכות יחסים רומנטיות, כך שהוא באמת די גדוש בעלילה מרתקת. "מועדון ארוחת הבוקר" ישאר לעולם אחד הסרטים הטובים של הקולנוע לדעתי, דווקא בגלל שהוא פשוט ומצליח לגרום לי להתרגש בגלל הקסם היחודי שלו. 

הטריילר של הסרט :

הדשא של השכן ירוק יותר

השכנים של ג'ונס 

בפעם הראשונה מזה 11 שנים, ג'ף וקארן גפני מוצאים את עצמם בפני אתגר שכל הורים בסופו של דבר נאלצים להתמודד איתו: בית ריק. הילדים שלהם נוסעים בפעם הראשונה למחנה קיץ, וג'ף וקארן מקווים לנצל את זמן האיכות שלהם לבד על מנת להצית מחדש את האש הרומנטית בנישואיהם אשר החלה לדעוך. הם מגלים שהרבה יותר קל לתכנן מאשר לעשות כאשר דעתה של קארן מוסחת על ידי הגעתם הפתאומית של שכנים חדשים: נטלי וטים ג'ונס הנאים והמתוחכמים. על אף חששותיה של קארן מהזוג ג'ונס, ג'ף מוצא בטים החבר הכי המגניב שהוא יכול היה לדמיין, ותוך זמן קצר, גם קארן מתפתה להתקרב לנטלי ולגישתה הסקסית לחיים בפרברים. אבל ברגע בו ניכר כי החברות פורחת, הזוג גפני מוצאים את עצמם במרכזה של סערת ריגול בינלאומית שתיתן להם הצצה עוצרת נשימה לחיים אחרים ומסעירים, ושני הזוגות יגלו מה המשמעות האמיתית של שכנות טובה. 

לכאורה הסרט לא נראה מיוחד, אין בו עלילה מקורית או משהו חדשני שלא נראה קודם על המסך, ואם להיות כנים הטענה הזאת נכונה. הסרט לא מקורי, כבר היו סרטים בסגנון הזה קודם לכן, ועניין "השכנים" כבר די חרוש. אבל מה שבכל זאת יגרום לאנשים לרצות לראות אותו זה השחקנים המדהימים בסרט. איילה פישר וזאק גליפיאנקיס הם הבחירה המתאימה ביותר לשחק זוג נורמטיבי, תמים וקצת משעמם שגר בפרברים בבית גדול. לעומתם, ההפך המוחלט שלהם, משחקים ג'ון האם וגל גדות זוג סוכנים חשאיים, שהם גם יפים,חכמים ונראים מושלמים מהצד. בחירת השחקנים היא מעולה, כל אחד מתאים לדמות שלו וביחד הם יוצרים אווירה אמינה ומצליחים להכניס את הצופים אל העולם שהדמויות יצרו. ואי אפשר לדבר על הסרט הזה מבלי להזכיר את גל גדות, דוגמנית ושחקנית ישראלית שמשחקת סוכנת קשוחה ומהממת בסרט. אין ספק שרק העובדה ששחקנית ישראלית משחקת בסרט הוליוודי לצד כוכבים מוכרים אחרים, מקנה את הרצון ללכת לראות את הסרט. במהלך הסרט אף ניתן לשמוע כמה משפטים בעברית, מה שמעצים את החוויה של הצופים הישראלים. העלילה היא מאוד הומוריסטית, ישנם קטעים שיגרמו לכם לצחוק, ואם אתם קהל קשה במיוחד, זה יצליח לגרום לכם לגחך. הניגודיות בין הזוגות יוצרת מצבים מאוד מבדרים במהלך הסרט, כאשר השונות באה לידי ביטוי בסצנות השונות. ואם נחזור לדבר על העלילה של הסרט, אז נכון היא אינה מיוחדת, ויכול להיות שיש כאלה שימצאו את עצמם משתעממים במהלך הסרט, אבל העלילה גדושה כל כך שזה בטל בשישים. אז בגדול לדעתי הסרט מאוד קליל, מבדר ונחמד באופן כללי. הדבר היחיד שלא עבד הוא העלילה הפרטית של זוג הסוכנים. ברור שזה מסתדר עם זה שהם סוכנים חשאיים, שלא מגלים על עצמם הרבה, אך עדיין היה חסר פרטים על שניהם בתור זוג. זה מה שגרם לדעתי לקצר קטן בכימיה ביניהם. וגם הדמות שהלבישו על שניהם היו די שונות, ורצו דברים אחרים, ולא מתואמות כפי שזה דורש שיהיה. מי שכבר צפה בסרט יבין אותי כשאני אגיד שהיה חסר סגירת מעגל לרצון של ג'ון להפסיק להיות סוכן חשאי. הייתה לזה התייחסות במהלך הסרט אך הסוף לא הראה שום שינוי בחייהם של זוג הסוכנים, מה שהוביל להרגשה של בלבול בסוף הסרט. 

לסיכום, אני ממליצה למי שלא ראה עדיין לראות את הסרט, לא מבטיחה שתאהבו אותו, אבל הוא אכן משעשע. נכון שזה לא "סרט השנה" אבל הוא לא רע בכלל ומי שמוכן לתת לו הזדמנות יוכל להינות משעה וחצי של צפייה מהנה וקלילה. 

הטריילר של הסרט :